יום ו', ו’ באלול תשע”ח
דף הבית מנויים אודות חוברת דוגמא צור קשר נקודות מכירה
 
 
 
 
 
 
 
 
נולד בחברון בשנת ת"ך. היה ממייסדי היישוב בטבריה, למד בירושלים בישיבתו של רבי יעקב חאגיז, וגם אצל ר' משה גאלאנטי ור' אברהם אמיגו. בתקופת לימודיו ניכרו יכולות הלימוד וההעמקה שלו והוא נחשב מן התלמידים העילויים והוסמך לרבנות. בין הספרים שחיבר - "עץ החיים", "מקראי קודש", "יוסף לקח" ו"חנן אלוקים". נפטר בו' ניסן תק"ד
12:44 (27/01/11) ארז כהן

הרב חיים בן יעקב אבולעפיה, שהיה ממייסדי היישוב בטבריה, נולד בחברון בשנת ת"ך. הרב אבולעפיה למד בירושלים בישיבה של הרב יעקב חאגיז, ולמד תורה גם מר' משה גאלאנטי ור' אברהם אמיגו. בתקופת לימודיו ניכרו יכולות הלימוד וההעמקה שלו והוא נחשב מן התלמידים העילויים והוסמך לרבנות. בין הספרים שחיבר:"עץ החיים"- דרושים על התורה, "מקראי קודש"- חידושי הלכות, "יוסף לקח"- דרושים על התורה, "חנן אלוקים"- דרשות ופלפולים. כשהיה בן ארבעים, בשנת תע"ב נתבקש על ידי קהילת חברון לצאת לטורקיה ויוון כדי לאסוף כסף לקהילה, והוא מילא את שליחותו על הצד הטוב ביותר. כשראו בני איזמיר כי הוא תלמיד חכם, ביקשוהו לשמש כרבה של העיר. הוא נשאר בטורקיה וכיהן באיזמיר ושמו נודע בכל הארץ. נאמר עליו על ידי בני דורו כי" אין דומה לו בכל הארץ וגם הישמעאלים והערבים נוהגים בו כבוד כי הם יודעים שגדול הדור הוא." לאחר 6 שנים החליט לחזור לארץ ישראל, השתקע בצפת וכיהן כרבה של העיר. כעבור מספר שנים חזר לאיזמיר, ובין השנים תפ"א לת"ק כיהן שוב כרב של איזמיר.בשנת ת"ק הזמין דהאר אל עומר, בדווי מבני שבט זיידאן שהשתלט על הגליל המזרחי, את הרב אבולעפיה, שהגיע כבר לגבורות, לבוא לארץ ולחדש את היישוב היהודי בטבריה. העיר הייתה חרבה שנים רבות, ולפני חורבנה כיהן בה כרב סבו, הרב יעקב אבולעפיה. הרב אבולעפיה, למרות גילו המופלג ועל אף תחנוניהם של בני איזמיר, עזב את מנעמי הארץ וכבודה ועלה לארץ עם בני משפחתו ותלמידים רבים והתיישב בטבריה. סופר שכאשר הגיע הרב אבולעפיה לטבריה עשה לו השייח' כבוד גדול, הלבישו לבוש יקר וכל אשר שאל ממנו הרב לא החסיר דבר. בהנהגתו של רבם בנו יהודי טבריה את עירם מחדש, ורבים נוספו אליה. בספר שנכתב באותם ימים נאמר: "ובמשך שתי שנים בנו בתים וחצרים ליהודים, ובנו בית כנסת נאה ומפואר מאין כמותו בכל ארץ ישראל. בנו בית מרחץ נאה וחנויות ליום השוק ובית הבד לשמן שומשומין." טבריה הלכה ופרחה מאז הגיע אליה הרב אבולעפיה. יהודי העיר עסקו במשא ומתן ובמסחר, הרב אבולעפיה הקים בטבריה ישיבה, שמו משך תלמידים רבים, וטבריה ההרוסה הייתה ליישוב גדול.בחודש אב בשנת תק"ב שלחו נכבדי דמשק, שבסוריה, איגרת לרב אבולעפיה והודיעו לו כי מושל דמשק מתכנן לעלות בהפתעה על טבריה, להרוג את שליטה, דאהר אל עומר, ולהרוס את חומותיה. הנכבדים הוסיפו גם הצעה משלהם, וכך כתבו: "ימהר אדוננו הרב עם כל קהל עדתו לצאת מטבריה ולהתיישב בצפת עד יעבור זעם." הרב אבולעפיה מיהר לדאהר ומסר לו את תוכן האיגרת. השליט לא התרשם ואמר כי אלו שמועות. לאחר איגרת נוספת שקיבל הרב אבולעפיה הזהירו שוב, וגם הפעם דאהר לא התרשם מן האזהרה.בחודש אלול צפו יהודי העיר כי מושל דמשק מגייס צבא גדול במחוזותיו, והם שבו ופנו לרב אבולעפיה בבקשה לצאת לעכו או לצפת עד יעבור זעם. אמר להם הרב אבולעפיה:"האם אעזוב את עיר הקודש ואת בית הכנסת המפואר אחרי כל היגיעות והטרחות אשר טרחתי עד אשר זכינו לראות את טבריה ביישובה? ... אם נצא מהעיר הוא בזיון וחרפה גדולה לשייח' שהושיבנו בעיר הזו, ואז יאמרו בני טבריה לשייח': אתה התרת ליהודים להתיישב בארצך, ולעת צרה הם בורחים, וכדי בזיון וחרפה". ב-ט' אלול החל הקרב, ולאחר חודשים רבים של הפגזות על חומת טבריה וקרבות קשים, בשבת קודש ד' כסלו, נטשו מושל דמשק וחייליו את העיר וחזרו לסוריה. יהודי טבריה הלכו באותה שבת לבית הכנסת בששון ובשמחה. הרב אבולעפיה דרש בשבח הנס, ואחר הדרוש בירך הגומל בלשון רבים. הקהל אמר הלל גדול ושוררו בשמחה, ואותו היום עשוהו משתה ושמחה. ב- ו' ניסן תק"ד נפטר הרב חיים אבולעפיה ואת מקומו מילא בנו ר' יצחק אבולעפיה.